תהילים פרק עז
א לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־ידיתון (יְדוּת֗וּן) לְאָסָ֥ף מִזְמֽוֹר׃
ב קוֹלִ֣י אֶל־אֱלֹהִ֣ים וְאֶצְעָ֑קָה קוֹלִ֥י אֶל־אֱ֝לֹהִ֗ים וְהַֽאֲזִ֥ין אֵלָֽי׃
ג בְּי֥וֹם צָֽרָתִי֮ אֲדֹנָ֪י דָּ֫רָ֥שְׁתִּי
יָדִ֤י ׀ לַ֣יְלָה נִ֭גְּרָה וְלֹ֣א תָפ֑וּג מֵֽאֲנָ֖ה הִנָּחֵ֣ם נַפְשִֽׁי׃
ד אֶזְכְּרָ֣ה אֱלֹהִ֣ים וְאֶֽהֱמָ֑יָה אָשִׂ֓יחָה ׀ וְתִתְעַטֵּ֖ף רוּחִ֣י סֶֽלָה׃
ה אָ֭חַזְתָּ שְׁמֻר֣וֹת עֵינָ֑י נִ֝פְעַ֗מְתִּי וְלֹ֣א אֲדַבֵּֽר׃
ו חִשַּׁ֣בְתִּי יָמִ֣ים מִקֶּ֑דֶם שְׁ֝נ֗וֹת עֽוֹלָמִֽים׃
ז אֶ֥זְכְּרָ֥ה נְגִֽינָתִ֗י בַּ֫לָּ֥יְלָה עִם־לְבָבִ֥י אָשִׂ֑יחָה וַיְחַפֵּ֥שׂ רוּחִֽי׃
ח הַֽ֭לְעוֹלָמִים יִזְנַ֥ח ׀ אֲדֹנָ֑י וְלֹֽא־יֹסִ֖יף לִרְצ֣וֹת עֽוֹד׃
ט הֶֽאָפֵ֣ס לָנֶ֣צַח חַסְדּ֑וֹ גָּ֥מַר אֹ֝֗מֶר לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃
י הֲשָׁכַ֣ח חַנּ֣וֹת אֵ֑ל אִם־קָפַ֥ץ בְּ֝אַ֗ף רַֽחֲמָ֥יו סֶֽלָה׃
יא וָֽ֭אֹמַר חַלּ֣וֹתִי הִ֑יא שְׁ֝נ֗וֹת יְמִ֣ין עֶלְיֽוֹן׃
יב אזכיר (אֶזְכּ֥וֹר) מַֽעַלְלֵי־יָ֑הּ כִּֽי־אֶזְכְּרָ֖ה מִקֶּ֣דֶם פִּלְאֶֽךָ׃
יג וְהָגִ֥יתִי בְכָל־פָּֽעֳלֶ֑ךָ וּֽבַעֲלִ֖ילוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה׃
יד אֱ֭לֹהִים בַּקֹּ֣דֶשׁ דַּרְכֶּ֑ךָ מִי־אֵ֥ל גָּ֝ד֗וֹל כֵּֽאלֹהִֽים׃
טו אַתָּ֣ה הָ֭אֵל עֹ֣שֵׂה פֶ֑לֶא הוֹדַ֖עְתָּ בָֽעַמִּ֣ים עֻזֶּֽךָ׃
טז גָּאַ֣לְתָּ בִּזְר֣וֹעַ עַמֶּ֑ךָ בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב וְיוֹסֵ֣ף סֶֽלָה׃
יז רָ֘א֤וּךָ מַּ֨יִם ׀ אֱֽלֹהִ֗ים רָא֣וּךָ מַּ֣יִם יָחִ֑ילוּ אַ֝֗ף יִרְגְּז֥וּ תְהֹמֽוֹת׃
יח זֹ֤רְמוּ מַ֨יִם ׀ עָב֗וֹת ק֭וֹל נָֽתְנ֣וּ שְׁחָקִ֑ים אַף־חֲ֝צָצֶ֗יךָ יִתְהַלָּֽכוּ׃
יט ק֤וֹל רַֽעַמְךָ֨ ׀ בַּגַּלְגַּ֗ל הֵאִ֣ירוּ בְרָקִ֣ים תֵּבֵ֑ל רָֽגְזָ֖ה וַתִּרְעַ֣שׁ הָאָֽרֶץ׃
כ בַּיָּ֤ם דַּרְכֶּ֗ךָ ושביליך (וּֽ֭שְׁבִילְךָ) בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְ֝עִקְּבוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א נֹדָֽעוּ׃
כא נָחִ֣יתָ כַצֹּ֣אן עַמֶּ֑ךָ בְּֽיַד־מֹשֶׁ֥ה וְאַֽהֲרֹֽן
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק ע"ז בתהילים הוא מזמור של אָסָף, המתאר את המאבק הפנימי הקשה ביותר של המאמין: ההתמודדות עם שתיקת האל. המזמור מתחיל בייאוש עמוק ובנדודי שינה, אך עובר תהליך של "ריפוי בעיסוק רוחני" – היזכרות בנפלאות העבר כדי למצוא כוח בהווה.
* זעקת הלילה: אסף פותח בתיאור של מצוקה נפשית שאינה נותנת מנוח: "קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה… בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי". הוא מתאר יד שפשוטה בלילה ולא קופצת ("נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג"), ותחושה שנפשו ממאנת להתנחם.
* נדודי שינה ומחשבות: "אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי, נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר". אסף כל כך נסער שהוא לא יכול לישון ולא יכול להוציא מילה מהפה. הוא מתחיל לחשב "ימים מקדם" ולשאול שאלות נוקבות: "הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי?", האם אפס חסדו לנצח?
* המפנה – "חַלּוֹתִי הִיא": אסף מבין שהקושי הוא בתפיסה שלו: "וָאֹמַר – חַלּוֹתִי הִיא, שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן". הוא מחליט להפסיק להתמקד בכאב העכשווי ולהתחיל להיזכר באופן פעיל בנפלאות ה'.
* כוח הזיכרון: "אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ, כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ". הוא עובר להתבוננות (Meditation) במעשי הבריאה וההיסטוריה.
* קריעת ים סוף: המזמור מגיע לשיא בתיאור רב עוצמה של יציאת מצרים: "רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים… יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת". הטבע כולו רעד כשה' העביר את עמו בים.
* החתימה: "נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ, בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן". ה' מנהיג את עמו בעדינות של רועה, גם כשהדרך עוברת בתוך הים הסוער.
פרק ע״ז בתהילים עוסקת בהתמודדות העמוקה והכואבת עם שתיקת האל ועם תחושת הסתר פנים. זהו אחד המזמורים האישיים והנפשיים ביותר ב־ספר תהילים, המתאר מצוקה נפשית, חרדות, נדודי שינה ושאלות אמוניות קשות: האם חסד ה' פסק לעולם? פרק ע״ז מלמד תהליך רוחני מרפא – מעבר מייאוש וזעקה פנימית אל חיזוק האמונה באמצעות זכירת ניסי העבר, יציאת מצרים וקריעת ים סוף. המסר המרכזי הוא שגם כשהדרך עוברת בתוך “מים סוערים”, והאדם אינו רואה את עקבות ההשגחה, הבורא ממשיך להנהיג את עמו כרועה נאמן. זהו פרק של נחמה, עומק פסיכולוגי ואמונה מחודשת, המתאים במיוחד למי שמחפש משמעות רוחנית בזמני משבר.
סגולת
סגולות פרק ע״ז בתהילים
* סגולה לביטול פחדים וחרדות: נאמר ככלי עוצמתי להרגעת הנפש ברגעים של פחד קיומי או חרדה מהעתיד.
* הצלה מצרות וסכנות גדולות: מועיל מאוד בעת צרה שאין לה פתרון נראה לעין, כדי לעורר את "פלאי הקדם" של ה'.
* חיזוק האמונה ב"הסתר פנים": עוזר לאדם שמרגיש שה' עזב אותו חלילה, למצוא מחדש את הקשר ואת התקווה.
* סגולה לנדודי שינה: כיוון שהפרק נכתב מתוך מצב של "אחזת שמורות עיני", הוא נאמר כדי להשיב את השלווה והשינה לאדם.
* להצלחה במעבר של "מים זידונים": מועיל לשמירה בנסיעות מעבר לים או במצבים של שיטפונות (פיזיים או רגשיים).
סגולות פרק ע״ז בתהילים ידועות בעיקר כסגולות לשלווה נפשית, לביטול חרדות ולהתמודדות עם מצבים של לחץ נפשי ונדודי שינה. רבים אומרים את פרק ע״ז כסגולה להרגעה בזמן פחד, ליציאה מצרה שאין לה פתרון נראה לעין, ולחיזוק האמונה בתקופות של הסתר פנים. הפרק נחשב סגולה מיוחדת למי שסובל ממחשבות טורדניות בלילה, מקושי להירדם או מתחושת חוסר מנוחה מתמשכת. בנוסף, פרק ע״ז בתהילים נאמר כסגולה לשמירה בעת נסיעות, מעברים מסוכנים ומצבים של “מים זידונים” – הן במובן הפיזי והן במובן הרגשי. אמירתו מעוררת ביטחון בהשגחה העליונה ומחזקת את הידיעה שגם כשהדרך אינה ברורה, ההנהגה האלוהית נוכחת ומובילה בבטחה.