תהילים פרק עד
א מַשְׂכִּ֗יל לְאָ֫סָ֥ף
לָמָ֣ה אֱ֭לֹהִים זָנַ֣חְתָּ לָנֶ֑צַח יֶעְשַׁ֥ן אַ֝פְּךָ֗ בְּצֹ֣אן מַרְעִיתֶֽךָ׃
ב זְכֹ֤ר עֲדָֽתְךָ֨ ׀ קָ֘נִ֤יתָ קֶּ֗דֶם גָּ֭אַלְתָּ שֵׁ֣בֶט נַֽחֲלָתֶ֑ךָ
הַר־צִ֝יּ֗וֹן זֶ֤ה ׀ שָׁכַ֬נְתָּ בּֽוֹ׃
ג הָרִ֣ימָה פְ֭עָמֶיךָ לְמַשֻּׁא֣וֹת נֶ֑צַח כָּל־הֵרַ֖ע אוֹיֵ֣ב בַּקֹּֽדֶשׁ׃
ד שָֽׁאֲג֣וּ צֹֽ֭רְרֶיךָ בְּקֶ֣רֶב מֽוֹעֲדֶ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֽוֹתֹתָ֣ם אֹתֽוֹת׃
ה יִ֭וָּדַע כְּמֵבִ֣יא לְמָ֑עְלָה בִּֽסְבָךְ־עֵ֝֗ץ קַרְדֻּמּֽוֹת׃
ו ועת (וְ֭עַתָּה) פִּתּוּחֶ֣יהָ יָּ֑חַד בְּכַשִּׁ֥יל וְ֝כֵֽילַפּ֗וֹת יַֽהֲלֹמֽוּן׃
ז שִׁלְח֣וּ בָ֭אֵשׁ מִקְדָּשֶׁ֑ךָ לָ֝אָ֗רֶץ חִלְּל֥וּ מִֽשְׁכַּן־שְׁמֶֽךָ׃
ח אָֽמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד שָֽׂרְפ֖וּ כָל־מֽוֹעֲדֵי־אֵ֣ל בָּאָֽרֶץ׃
ט אֽוֹתֹתֵ֗ינוּ לֹ֥א רָ֫אִ֥ינוּ אֵֽין־ע֥וֹד נָבִ֑יא וְלֹֽא־אִ֝תָּ֗נוּ יֹדֵ֥עַ עַד־מָֽה׃
י עַד־מָתַ֣י אֱ֭לֹהִים יְחָ֣רֶף צָ֑ר יְנָ֘אֵ֤ץ אוֹיֵ֖ב שִׁמְךָ֣ לָנֶֽצַח׃
יא לָ֤מָּה תָשִׁ֣יב יָֽ֭דְךָ וִֽימִינֶ֑ךָ מִקֶּ֖רֶב חוקך (חֵֽיקְךָ֣) כַלֵּֽה׃
יב וֵֽ֭אלֹהִים מַלְכִּ֣י מִקֶּ֑דֶם פֹּעֵ֥ל יְ֝שׁוּע֗וֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָֽרֶץ׃
יג אַתָּ֤ה פוֹרַ֣רְתָּ בְעָזְּךָ֣ יָ֑ם שִׁבַּ֖רְתָּ רָאשֵׁ֥י תַ֝נִּינִ֗ים עַל־הַמָּֽיִם׃
יד אַתָּ֣ה רִ֭צַּצְתָּ רָאשֵׁ֣י לִוְיָתָ֑ן תִּתְּנֶ֥נּוּ מַֽ֝אֲכָ֗ל לְעָ֣ם לְצִיִּֽים׃
טו אַתָּ֣ה בָ֭קַעְתָּ מַעְיָ֣ן וָנָ֑חַל אַתָּ֥ה ה֝וֹבַ֗שְׁתָּ נַֽהֲר֥וֹת אֵיתָֽן׃
טז לְךָ֣ י֭וֹם אַף־לְךָ֥ לָ֑יְלָה אַתָּ֥ה הֲ֝כִינ֗וֹתָ מָא֥וֹר וָשָֽׁמֶשׁ׃
יז אַתָּ֣ה הִ֭צַּבְתָּ כָּל־גְּבוּל֣וֹת אָ֑רֶץ קַ֥יִץ וָ֝חֹ֗רֶף אַתָּ֥ה יְצַרְתָּֽם׃
יח זְכָר־זֹ֗את א֭וֹיֵב חֵרֵ֣ף ׀ יְהוָ֑ה וְעַ֥ם נָ֝בָ֗ל נִֽאֲצ֥וּ שְׁמֶֽךָ׃
יט אַל־תִּתֵּ֣ן לְ֭חַיַּת נֶ֣פֶשׁ תּוֹרֶ֑ךָ חַיַּ֥ת עֲ֝נִיֶּ֗יךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח לָנֶֽצַח׃
כ הַבֵּ֥ט לַבְּרִ֑ית כִּ֥י מָֽלְא֥וּ מַֽחֲשַׁכֵּי־אֶ֝֗רֶץ נְא֣וֹת חָמָֽס׃
כא אַל־יָשֹׁ֣ב דַּ֣ךְ נִכְלָ֑ם עָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן יְֽהַלְל֥וּ שְׁמֶֽךָ׃
כב קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִיבָ֣ה רִיבֶ֑ךָ זְכֹ֥ר חֶרְפָּֽתְךָ֥ מִנִּי־נָ֝בָ֗ל כָּל־הַיּֽוֹם׃
כג אַל־תִּ֭שְׁכַּח ק֣וֹל צֹֽרְרֶ֑יךָ שְׁא֥וֹן קָ֝מֶ֗יךָ עֹלֶ֥ה תָמִֽיד׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק ע"ד בתהילים הוא קינה עוצמתית וכואבת של אָסָף על חורבן בית המקדש והתגברות האויבים. זהו מזמור שבו המשורר עומד מול הריסות הקודש ושואל את השאלות הקשות ביותר על שתיקת האל מול סבל עמו.
* זעקת הנטישה: המזמור נפתח בשאלה המהדהדת: "לָמָה אֱלֹהִים זָנַחְתָּ לָנֶצַח? יֶעְשַׁן אַפְּךָ בְּצֹאן מַרְעִיתֶךָ?". אסף מבקש מה' לזכור את העם שקנה מקדם ואת הר ציון שבו שכן.
* תיאור ההרס: המשורר מתאר בגרפיות איך האויבים שאגו בתוך מועד ה', הרימו את גרזיניהם ושילחו אש במקדש: "שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ, לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ".
* הערפל הרוחני: אחת הנקודות הכואבות במזמור היא אובדן הנבואה: "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ, אֵין עוֹד נָבִיא". אין מי שיודע לומר "עד מתי" תימשך הצרה.
* הזכרת גבורת העבר: כדי לעורר רחמים, אסף מזכיר את כוחו של ה' בבריאה ובקריעת ים סוף: "אַתָּה פּוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם… אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ". אם ה' שולט בטבע, הוא בוודאי יכול להושיע גם כעת.
* אל תתן לחיה נפש תורך: בקשה להגנה על עם ישראל, המשול למיוסר ועני: "אַל תִּשְׁכַּח חַיַּת עֲנִיֶּיךָ לָנֶצַח". המשורר מבקש מה' להביט לברית כי הארץ מלאה במחשכי רשע.
* החתימה: קריאה לה' לקום ולריב את ריבו: "קוּמָה אֱלֹהִים רִיבָה רִיבֶךָ", ולא לשכוח את קול אויביו המנאצים אותו תמיד.
פרק ע״ד בתהילים עוסקת בכאב עמוק של חורבן, הסתר פנים ושאלת ה־למה הגדולה של עם ישראל מול שתיקת השמיים. זהו אחד הפרקים הקשים והנוקבים ב־ספר תהילים, המזכיר שהאמונה האמיתית אינה נבחנת רק בזמני שפע אלא דווקא בשעות של חורבן ואובדן. פרק ע״ד מלמד כיצד מותר ואף ראוי לזעוק, לשאול ולהתעמת עם המציאות – מבלי לנתק את הקשר עם הבורא. מתוך ההרס, המשורר מחזיר את המבט אל גבורות העבר ואל הברית הנצחית, ומעביר מסר עמוק: גם בתקופות של חורבן המקדש, אויבים ובלבול רוחני, הקשר בין ה' לעמו לא נותק אלא ממתין להתעוררות מחודשת.
סגולת
סגולות פרק ע״ד בתהילים
* הגנה מאויבים אכזריים: סגולה גדולה להינצל מאנשים שרוצים להשמיד או להחריב את עולמו של האדם (פיזית או כלכלית).
* ביטול פחדים וחרדות לאומיות: נאמר בעתות מלחמה וצרות הכלל כדי לעורר רחמי שמיים.
* סגולה נגד שונאים ומלעיזים: מועיל להשתיק את אלו שמנאצים ומחרפים את האדם או את אמונתו.
* חיזוק האמונה בזמן "הסתר פנים": עוזר לאדם להחזיק מעמד בתקופות שבהן הוא מרגיש שה' רחוק ממנו ואין "אותות" לישועה.
* להצלחה במשפט: יש הקוראים אותו כדי שה' "יריב את ריבם" מול גורמים עויינים.
סגולות פרק ע״ד בתהילים מתאימות במיוחד למצבים של לחץ קיצוני, איום, רדיפה או תחושת חוסר אונים מול כוחות חזקים. זהו פרק הנאמר כסגולה להגנה מאויבים, לביטול מזימות רעות ולהשתקת שונאים ומלעיזים. רבים קוראים את פרק ע״ד כסגולה לחיזוק האמונה בזמן הסתר פנים, כאשר נדמה שאין סימן לישועה ואין מי שייתן תשובה. הפרק נחשב גם לסגולה לעזרה במשפטים, במאבקים אישיים או ציבוריים, ולבקשה שה' “יריב את ריבך” ויוציא את האמת לאור. זהו מזמור חזק למי שמבקש כוח להחזיק באמונה גם כשהמציאות נראית חרבה.