תהילים פרק סה
א לַמְנַצֵּ֥חַ מִזְמ֗וֹר לְדָוִ֥ד שִֽׁיר׃
ב לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר׃
ג שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֝דֶ֗יךָ כָּל־בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ׃
ד דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֺנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם׃
ה אַשְׁרֵ֤י ׀ תִּ֥בְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ
נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵֽיכָלֶֽךָ׃
ו נ֤וֹרָא֨וֹת ׀ בְּצֶ֣דֶק תַּֽ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ
מִבְטָ֥ח כָּל־קַצְוֵי־אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים׃
ז מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה׃
ח מַשְׁבִּ֤יחַ ׀ שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַֽהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים׃
ט וַיִּ֤ירְא֨וּ ׀ יֹֽשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֺת מֵאֽוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין׃
י פָּ֤קַֽדְתָּ הָאָ֨רֶץ וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם
תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ׃
יא תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑הָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹֽגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃
יב עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טֽוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן׃
יג יִ֭רְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֝גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה׃
יד לָֽבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן וַֽעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר
יִ֝תְרֽוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק ס"ה בתהילים הוא מזמור של שפע, פריון והכרת טוב אינסופית. זהו שיר הלל לבורא שאינו רק שופט או מציל, אלא הוא "מזין ומפרנס לכל". הפרק עובר מהשקט של התפילה בירושלים אל הרעש המבורך של הגשם והצמיחה בשדות.
* השתיקה המהללת: המזמור פותח במילים העמוקות: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן". דוד מלמד שלפעמים השבח הגבוה ביותר לה' הוא השתיקה שנובעת מהתפעלות, כשאין מילים לתאר את גדולתו.
* שומע תפילה: ה' מוצג ככתובת לכולם: "שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה – עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ". גם כשהעוונות מכבידים ("דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי"), ה' הוא זה שמכפר ומאפשר לאדם להתקרב אליו.
* אדריכל הטבע: דוד מתאר את עוצמתו של ה' בטבע: הוא מייצב הרים בכוחו ומשקיט את רעש הימים ואת המיית העמים. כל יושבי קצוות תבל יראים מהאותות שלו.
* ברכת הגשם: כאן מגיע תיאור ציורי ומרהיב של השקיית הארץ: "פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ, רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה… פְּלַג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם". ה' מתואר כגנן שמשקה את התלמים, מרהיט את גדודי השדה ומברך את הצמיחה.
* עטרת השנה: דוד רואה את הטוב של ה' בכל מקום: "עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ, וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן". השנה נראית כמו כתר של ברכה, ובכל מקום שהשכינה עוברת, יורד "דשן" (שפע ושומן).
* הטבע שר ורוקד: המזמור מסתיים בתיאור של הרים חגורים בגיל, כרים (שדות מרעה) לבושים בצאן ועמקים עטופים בבר. הכל נראה כל כך חי ושמח שהטבע עצמו "יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ".
לסיכום, פרק ס״ה בתהילים היא שיר עמוק של הודיה, שפע ופריון, המגלה את ה׳ כמי שמנהל את העולם לא רק בדין אלא גם ברחמים, הזנה וברכה מתמדת. הפרק מחבר בין כוחה של תפילה, כפרת עוונות וקרבה רוחנית, לבין שפע גשמי של גשם, יבול ופרנסה. בקריאת פרק ס״ה בתהילים פירוש ומשמעות, מתברר שהשקט הפנימי (“לך דומייה תהילה”) הוא שער לברכה, ושהשגחת ה׳ נוכחת בכל מחזור של שנה, טבע וחיים. זהו פרק שמלמד לראות את הטוב שבשגרה, להכיר תודה על השפע הקיים ולבטוח בכך שכל מעגלי החיים עטורים בטוב אלוהי.
סגולת
סגולות פרק ס״ה בתהילים
* סגולה להצלחה בכל מעשי הידיים: נאמר כתפילה לברכה והצלחה בכל פרויקט, עבודה או יוזמה שהאדם מתחיל.
* לברכה בפרנסה ובכלכלה: מעורר שפע של "דשן" ומזון, ומסייע לאדם לזכות לפרנסה בנחת ובשמחה.
* תפילה על הגשמים: נאמר בעת עצירת גשמים כדי לעורר רחמי שמיים על האדמה ועל היבול.
* מציאת חן וחסד: עוזר לאדם להתקרב לקדושה ולזכות שה' "יבחר ויקרב" אותו לחצרותיו.
* לשלווה וביטול רעש פנימי: בזכות הפסוק "לך דומייה תהילה", המזמור מסייע להרגיע סערות נפשיות ולהגיע לשקט פנימי.
סגולות פרק ס״ה בתהילים נחשבות לחזקות במיוחד בענייני פרנסה, שפע והצלחה במעשי הידיים. רבים קוראים את הפרק כסגולה לברכה כלכלית, לפתיחת שערי שפע ולנחת בעבודה וביוזמות חדשות. בנוסף, קריאת פרק ס״ה בתהילים לסגולה לפרנסה ולשקט נפשי מועילה לביטול עומס נפשי וליצירת שלווה פנימית, בזכות הפסוק “לך דומייה תהילה”. הפרק נאמר גם כתפילה על גשמים, על הצלחת היבול ועל שנה מבורכת, ומסוגל לעורר מציאת חן, קרבה רוחנית והרגשת הודיה שמביאה ברכה מתמשכת לכל תחומי החיים.