תהילים פרק מט
א לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃
ב שִׁמְעוּ־זֹ֭את כָּל־הָֽעַמִּ֑ים הַֽ֝אֲזִ֗ינוּ כָּל־יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד׃
ג גַּם־בְּנֵ֣י אָ֭דָם גַּם־בְּנֵי־אִ֑ישׁ יַ֝֗חַד עָשִׁ֥יר וְאֶבְיֽוֹן׃
ד פִּ֭י יְדַבֵּ֣ר חָכְמ֑וֹת וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת׃
ה אַטֶּ֣ה לְמָשָׁ֣ל אָזְנִ֑י אֶפְתַּ֥ח בְּ֝כִנּ֗וֹר חִֽידָתִֽי׃
ו לָ֣מָּה אִ֭ירָא בִּ֣ימֵי רָ֑ע עֲוֺ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי׃
ז הַבֹּֽטְחִ֥ים עַל־חֵילָ֑ם וּבְרֹ֥ב עָ֝שְׁרָ֗ם יִתְהַלָּֽלוּ׃
ח אָ֗ח לֹֽא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹֽא־יִתֵּ֖ן לֵֽאלֹהִ֣ים כָּפְרֽוֹ׃
ט וְ֭יֵקַר פִּדְי֥וֹן נַפְשָׁ֗ם וְחָדַ֥ל לְעוֹלָֽם׃
י וִֽיחִי־ע֥וֹד לָנֶ֑צַח לֹ֖א יִרְאֶ֣ה הַשָּֽׁחַת׃
יא כִּ֤י יִרְאֶ֨ה ׀ חֲכָ֘מִ֤ים יָמ֗וּתוּ יַ֤חַד כְּסִ֣יל וָבַ֣עַר יֹאבֵ֑דוּ
וְעָֽזְב֖וּ לַֽאֲחֵרִ֣ים חֵילָֽם׃
יב קִרְבָּ֤ם בָּתֵּ֨ימוֹ ׀ לְֽעוֹלָ֗ם מִ֭שְׁכְּנֹתָם לְד֣וֹר וָדֹ֑ר
קָֽרְא֥וּ בִ֝שְׁמוֹתָ֗ם עֲלֵ֣י אֲדָמֽוֹת׃
יג וְאָדָ֣ם בִּ֭יקָר בַּל־יָלִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ׃
יד זֶ֣ה דַ֭רְכָּם כֵּ֣סֶל לָ֑מוֹ וְאַֽחֲרֵיהֶ֓ם ׀ בְּפִיהֶ֖ם יִרְצ֣וּ סֶֽלָה׃
טו כַּצֹּ֤אן ׀ לִ֥שְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֮ מָ֤וֶת יִ֫רְעֵ֥ם
וַיִּרְדּ֘וּ בָ֤ם יְשָׁרִ֨ים ׀ לַבֹּ֗קֶר וצירם (וְ֭צוּרָם) לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ׃
טז אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִפְדֶּ֣ה נַ֭פְשִׁי מִֽיַּד־שְׁא֑וֹל כִּ֖י יִקָּחֵ֣נִי סֶֽלָה׃
יז אַל־תִּ֭ירָא כִּֽי־יַעֲשִׁ֣ר אִ֑ישׁ כִּֽי־יִ֝רְבֶּ֗ה כְּב֣וֹד בֵּיתֽוֹ׃
יח כִּ֤י לֹ֣א בְ֭מוֹתוֹ יִקַּ֣ח הַכֹּ֑ל לֹֽא־יֵרֵ֖ד אַֽחֲרָ֣יו כְּבוֹדֽוֹ׃
יט כִּֽי־נַ֭פְשׁוֹ בְּחַיָּ֣יו יְבָרֵ֑ךְ וְ֝יוֹדֻ֗ךָ כִּֽי־תֵיטִ֥יב לָֽךְ׃
כ תָּ֭בוֹא עַד־דּ֣וֹר אֲבוֹתָ֑יו עַד־נֵ֝֗צַח לֹ֣א יִרְאוּ־אֽוֹר׃
כא אָדָ֣ם בִּ֭יקָר וְלֹ֣א יָבִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק מ"ט בתהילים הוא אחד המזמורים הפילוסופיים והנוקבים ביותר בתהילים. הוא עוסק בשאלת הקיום האנושי, המרדף אחרי העושר וההבדל בין ערכים חומריים לערכים נצחיים. עבור מי שעוסק בעולם העסקים, הפרק הזה מציע "מצפן" של פרופורציה.
* קריאה אוניברסלית: בני קורח פותחים בקריאה לכל יושבי חלד – עשירים ועניים, בני אדם ובני איש – להקשיב ל"חידה" שהם עומדים לפתור על כינור.
* האשליה של הכסף: המשורר שואל: למה שאפחד בימים רעים מאנשים שבוטחים בעושרם? הוא קובע עובדה פשוטה ומרעידה: "אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ, לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ". שום סכום שבעולם לא יכול לקנות פדיון לנפש או למנוע את יום המיתה.
* הקבר הוא הבית הנצחי: המשורר לועג לאלו שחושבים שבתיהם הם לעולם, וקוראים לאדמותיהם על שמם. בסוף, גם החכם וגם הכסיל מתים, והעושר שלהם עובר לאחרים.
* ההבדל בין האדם לבהמה: מופיע כאן הפסוק החוזר: "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין – נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ". אדם שיש לו כבוד ועושר אבל אין לו בינה והבנה רוחנית, סופו להיעלם כמו בהמה.
* נחמת המאמין: בעוד שהרשעים נשחקים בשאול, המאמין בוטח: "אַךְ אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל". הנכס היחיד שעובר את סף המוות הוא הקשר עם הבורא.
* אל תירא כי יעשיר איש: המשורר מרגיע את מי שמקנא בעשירים: אל תתרגש כשמישהו מתעשר מאוד, כי "לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל, לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ".
פרק מ״ט בתהילים מציבה מראה חדה מול עולם החומר, העסקים והמרדף אחרי עושר, ומזכירה לאדם מה באמת בעל ערך נצחי. זהו פרק עמוק שמלמד כי כסף, רכוש וכבוד אינם יכולים לפדות את הנפש ואינם מלווים את האדם ביום מותו. פרק מ״ט בתהילים מדגיש את ההבדל בין אדם שחי רק מתוך הישגים חומריים לבין אדם בעל בינה רוחנית, ומזהיר מפני האשליה שהעושר מעניק ביטחון אמיתי. דרך פסוקים חזקים ונוקבים, הפרק מחזק את האמונה שהקשר עם ה’, המוסר וההבנה הפנימית הם הנכסים היחידים שעוברים את גבול הזמן. קריאת פרק מ״ט בתהילים מעניקה פרופורציה נכונה לחיים, מרגיעה קנאה בעשירים ומכוונת את האדם לחיים של משמעות, אמונה ותודעה רוחנית יציבה.
סגולת
סגולות פרק מ״ט בתהילים
* סגולה בבית האבל: נהוג לקרוא פרק זה בבית האבל (לאחר התפילה) כדי להעניק נחמה ולהזכיר את אפסות העולם הזה מול נצחיות הנשמה.
* ביטול פחדים ודאגות כלכליות: עוזר לאדם להשתחרר מהלחץ של "מה יהיה" ומקנאה בהצלחת אחרים, ומחזק את הביטחון שה' הוא הזן ומפרנס.
* הכנעת יצר הרע והגאווה: קריאתו מזכירה לאדם את סופו, ובכך עוזרת לו להישאר בענווה ולא להיסחף אחרי תאוות חומריות.
* סגולה לעילוי נשמה: קריאתו מועילה מאוד לנשמת הנפטרים, שכן הוא עוסק בפדיון הנפש.
* הצלחה בלימוד ובינה: עוזר לאדם לזכות ל"שכל" להבחין בין עיקר לטפל בחיים.
סגולות פרק מ״ט בתהילים עוסקות בנחמה, שחרור מפחדים ובניית ביטחון פנימי מול מציאות כלכלית וחברתית מורכבת. קריאת פרק מ״ט בתהילים נחשבת סגולה חזקה בבית האבל, לעילוי נשמת הנפטרים ולחיזוק האמונה בנצחיות הנשמה ופדיון הנפש. רבים משתמשים בפרק זה כסגולה לביטול דאגות כלכליות, להפחתת לחץ נפשי ולחיזוק הביטחון שהפרנסה והחיים עצמם מנוהלים בהשגחה עליונה. בנוסף, פרק מ״ט בתהילים הוא סגולה להכנעת יצר הגאווה, להשתחררות מתאוות חומריות ולפיתוח בינה ושכל ישר המבדילים בין עיקר לטפל. אמירת פרק מ״ט בתהילים מתוך כוונה ואמונה מסייעת לאדם לחיות בשלווה, בענווה ובחיבור עמוק לערכים נצחיים.