תהילים פרק מא
א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
ב אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־דָּ֑ל בְּי֥וֹם רָ֝עָ֗ה יְֽמַלְּטֵ֥הוּ יְהוָֽה׃
ג יְהוָ֤ה ׀ יִשְׁמְרֵ֣הוּ וִֽ֭יחַיֵּהוּ יאשר (וְאֻשַּׁ֣ר) בָּאָ֑רֶץ וְאַֽל־תִּ֝תְּנֵ֗הוּ בְּנֶ֣פֶשׁ אֹֽיְבָֽיו׃
ד יְֽהוָ֗ה יִ֭סְעָדֶנּוּ עַל־עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י כָּל־מִ֝שְׁכָּב֗וֹ הָפַ֥כְתָּ בְחָלְיֽוֹ׃
ה אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי יְהוָ֣ה חָנֵּ֑נִי רְפָאָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י כִּֽי־חָטָ֥אתִי לָֽךְ׃
ו אֽוֹיְבַ֗י יֹֽאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ׃
ז וְאִם־בָּ֤א לִרְא֨וֹת ׀ שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗וֹ יִקְבָּץ־אָ֥וֶן ל֑וֹ יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר׃
ח יַ֗חַד עָלַ֣י יִ֭תְלַֽחֲשׁוּ כָּל־שֹֽׂנְאָ֑י עָלַ֓י ׀ יַחְשְׁב֖וּ רָעָ֣ה לִֽי׃
ט דְּֽבַר־בְּ֭לִיַּעַל יָצ֣וּק בּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁ֥ר שָׁ֝כַ֗ב לֹֽא־יוֹסִ֥יף לָקֽוּם׃
י גַּם־אִ֤ישׁ שְׁלוֹמִ֨י ׀ אֲשֶׁר־בָּטַ֣חְתִּי ב֭וֹ אוֹכֵ֣ל לַחְמִ֑י
הִגְדִּ֖יל עָלַ֣י עָקֵֽב׃
יא וְאַתָּ֤ה יְהוָ֗ה חָנֵּ֥נִי וַֽהֲקִימֵ֑נִי וַֽאֲשַׁלְּמָ֥ה לָהֶֽם׃
יב בְּזֹ֣את יָ֭דַעְתִּי כִּֽי־חָפַ֣צְתָּ בִּ֑י כִּ֤י לֹֽא־יָרִ֖יעַ אֹֽיְבִ֣י עָלָֽי׃
יג וַֽאֲנִ֗י בְּ֭תֻמִּי תָּמַ֣כְתָּ בִּ֑י וַתַּצִּיבֵ֖נִי לְפָנֶ֣יךָ לְעוֹלָֽם׃
יד בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל מֵֽ֭הָעוֹלָם וְעַ֥ד הָֽעוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק מ"א בתהילים הוא המזמור החותם את הספר הראשון של תהילים (ספר תהילים מחולק לחמישה ספרים). זהו מזמור שעוסק בחסד וצדקה ככוח מגן, ובכאב שבבגידת חברים דווקא בשעת מחלה.
* כוחה של הצדקה: הפרק מ"א בתהילים נפתח בפסוק המפורסם: "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל, בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'". דוד מלמד שמי שמתייחס בשכל ובחמלה לאדם עני או חלש, יזכה שה' יציל אותו כשהוא עצמו ייתקל ביום רע.
* הבטחה לחולה: דוד מבטיח שה' יתמוך במי שעושה חסד כשהוא נופל למשכב: "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי". ה' כביכול "הופך את משכבו" של החולה כדי להקל עליו.
* בגידת הקרובים: דוד מתאר מצב כואב שבו אויביו מחכים למותו, ואפילו חברו הקרוב ביותר בוגד בו: "גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, אוֹכֵל לַחְמִי – הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב". זהו תיאור של סכין בגב מאדם שדוד סמך עליו.
* בקשת קימה: דוד מבקש מה' שיקים אותו מחוליו כדי שיוכל להוכיח את צדקתו מול המלעיזים.
* החתימה החגיגית: המזמור (והספר כולו) מסתיים בברכה נצחית: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, אָמֵן וְאָמֵן".
פרק מ"א בתהילים חותם את הספר הראשון במסר חד וברור: חסד אינו הולך לאיבוד. דוד המלך מלמד שהיחס שלנו לחלש, לעני ולחולה הוא מראה ליחס שנקבל ביום מבחן. גם כשהאדם חווה מחלה, בדידות ובגידת הקרובים אליו ביותר, ה' נשאר המשען היציב שאינו בוגד. סיום המזמור בברכה נצחית מדגיש שהאמונה והטוב גוברים על כל חולשה אנושית, ושהקשר עם ה' עומד מעל כל אכזבה מבני אדם.
סגולת
סגולות פרק מ״א בתהילים
* רפואה לחולה: זוהי אחת הסגולות החזקות ביותר לרפואה, במיוחד עבור חולה שנמצא במצב של "ערש דווי" (ריתוק למיטה).
* הצלחה בעסקים ובפרנסה: בזכות הפסוק "אשרי משכיל אל דל", קריאתו מעוררת שפע לאדם שנוהג לתת צדקה.
* הצלה מבגידה ומזימות: מועיל לאדם שחושש שחברים או שותפים זוממים נגדו בסתר.
* מציאת חן בעיני השלטון: סגולה לאדם שזקוק לחסד ורחמים מאנשים בעלי סמכות.
* שמירה מביזיון: עוזר לאדם לשמור על כבודו גם כשמנסים להשפיל אותו בעת חולשתו.
סגולות פרק מ"א בתהילים קשורות במיוחד לרפואה, שמירה וכבוד האדם בשעת חולשה. קריאתו נחשבת כוח רוחני גדול לחולה, להגנה מפני בגידה ולזכייה בחסד משמיים ומבני אדם. הפרק מחזק את מי שנוהג בצדקה ומעורר עליו שפע, פרנסה ורחמים, ומסוגל לשמור על כבודו גם ברגעים שבהם נדמה שהוא תלוי באחרים.