תהילים פרק לח
א מִזְמ֖וֹר לְדָוִ֣ד לְהַזְכִּֽיר׃
ב יְֽהוָ֗ה אַל־בְּקֶצְפְּךָ֥ תֽוֹכִיחֵ֑נִי וּֽבַחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃
ג כִּֽי־חִ֭צֶּיךָ נִ֣חֲתוּ בִ֑י וַתִּנְחַ֖ת עָלַ֣י יָדֶֽךָ׃
ד אֵין־מְתֹ֣ם בִּ֭בְשָׂרִי מִפְּנֵ֣י זַעְמֶ֑ךָ אֵין־שָׁל֥וֹם בַּֽ֝עֲצָמַ֗י מִפְּנֵ֥י חַטָּאתִֽי׃
ה כִּ֣י עֲ֭וֺֽנֹתַי עָֽבְר֣וּ רֹאשִׁ֑י כְּמַשָּׂ֥א כָ֝בֵ֗ד יִכְבְּד֥וּ מִמֶּֽנִּי׃
ו הִבְאִ֣ישׁוּ נָ֭מַקּוּ חַבּֽוּרֹתָ֑י מִ֝פְּנֵ֗י אִוַּלְתִּֽי׃
ז נַֽעֲוֵ֣יתִי שַׁחֹ֣תִי עַד־מְאֹ֑ד כָּל־הַ֝יּ֗וֹם קֹדֵ֥ר הִלָּֽכְתִּי׃
ח כִּֽי־כְ֭סָלַי מָֽלְא֣וּ נִקְלֶ֑ה וְאֵ֥ין מְ֝תֹ֗ם בִּבְשָׂרִֽי׃
ט נְפוּג֣וֹתִי וְנִדְכֵּ֣יתִי עַד־מְאֹ֑ד שָׁ֝אַ֗גְתִּי מִֽנַּהֲמַ֥ת לִבִּֽי׃
י אֲֽדֹנָ֗י נֶגְדְּךָ֥ כָל־תַּֽאֲוָתִ֑י וְ֝אַנְחָתִ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא־נִסְתָּֽרָה׃
יא לִבִּ֣י סְ֭חַרְחַר עֲזָבַ֣נִי כֹחִ֑י וְֽאוֹר־עֵינַ֥י גַּם־הֵ֝֗ם אֵ֣ין אִתִּֽי׃
יב אֹֽהֲבַ֨י ׀ וְרֵעַ֗י מִנֶּ֣גֶד נִגְעִ֣י יַֽעֲמֹ֑דוּ וּ֝קְרוֹבַ֗י מֵֽרָחֹ֥ק עָמָֽדוּ׃
יג וַיְנַקְשׁ֤וּ ׀ מְבַקְשֵׁ֬י נַפְשִׁ֗י וְדֹֽרְשֵׁ֣י רָֽ֭עָתִי דִּבְּר֣וּ הַוּ֑וֹת וּ֝מִרְמ֗וֹת כָּל־הַיּ֥וֹם יֶהְגּֽוּ׃
יד וַֽאֲנִ֣י כְ֭חֵרֵשׁ לֹ֣א אֶשְׁמָ֑ע וּ֝כְאִלֵּ֗ם לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיו׃
טו וָֽאֱהִ֗י כְּ֭אִישׁ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־שֹׁמֵ֑עַ וְאֵ֥ין בְּ֝פִ֗יו תּֽוֹכָחֽוֹת׃
טז כִּֽי־לְךָ֣ יְהוָ֣ה הוֹחָ֑לְתִּי אַתָּ֥ה תַֽ֝עֲנֶ֗ה אֲדֹנָ֥י אֱלֹהָֽי׃
יז כִּֽי־אָ֭מַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִ֑י בְּמ֥וֹט רַ֝גְלִ֗י עָלַ֥י הִגְדִּֽילוּ׃
יח כִּֽי־אֲ֭נִי לְצֶ֣לַע נָכ֑וֹן וּמַכְאוֹבִ֖י נֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃
יט כִּֽי־עֲוֺנִ֥י אַגִּ֑יד אֶ֝דְאַ֗ג מֵ֖חַטָּאתִֽי׃
כ וְֽ֭אֹיְבַי חַיִּ֣ים עָצֵ֑מוּ וְרַבּ֖וּ שֹֽׂנְאַ֣י שָֽׁקֶר׃
כא וּמְשַׁלְּמֵ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה יִ֝שְׂטְנ֗וּנִי תַּ֣חַת רדופי־ (רָֽדְפִי־ טֽוֹב)׃
כב אַל־תַּֽעַזְבֵ֥נִי יְהוָ֑ה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנִּי׃
כג ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י תְּשֽׁוּעָתִֽי׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק ל"ח בתהילים הוא מזמור של תחינה עמוקה מתוך ייסורים. דוד המלך מתאר בו מצב של שפל פיזי ונפשי קיצוני – הוא סובל ממחלה קשה, מכאבים בגוף ומבדידות חברתית, ורואה בכל אלו תוצאה של חטאיו. זהו מזמור של "וידוי" שנועד לעורר רחמי שמיים.
* בקשה למיתון הדין: דוד פותח בבקשה: "ה', אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי". הוא לא מבקש שלא תהיה תוכחה בכלל, אלא שהיא לא תגיע מתוך "קצף" (כעס חריף) שקשה לעמוד בו.
* תיאור סבל גופני: דוד מתאר את מצבו הרפואי בצורה גרפית: "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי", "נִבְאָשׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי". הוא מרגיש שכל גופו דואב וכוחי עזבני.
* ייסורי הנפש והלב: לצד הכאב הפיזי, יש כאב פנימי: "לִבִּי סְחַרְחַר". הוא מתאר תחושת חרדה, דפיקות לב מואצות ודיכאון עמוק ("כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי").
* בדידות חברתית: דוד מספר שדווקא כשהוא זקוק לעזרה, הקרובים לו מתרחקים: "אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ". הוא מרגיש שקוף ובודד מול אויביו המנצלים את חולשתו.
* שתיקה מול לעג: למרות שמדברים עליו רע, דוד בוחר לא לענות: "וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע". הוא מפנה את כל האנרגיה שלו רק כלפי מעלה: "כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי, אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי".
* החרטה והווידוי: דוד מודה בשורש הבעיה: "כִּי עֲוֹנִי אַגִּיד, אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי". הוא מבין שהריפוי מתחיל בהכרה בטעות.
פרק ל"ח בתהילים הוא קול אנושי חשוף של אדם שנמצא בתחתית הכאב – בגוף, בנפש ובחברה. דוד המלך מלמד שהייסורים אינם רק סבל, אלא גם קריאה פנימית להתבוננות, ענווה וחזרה בתשובה. דרך השתיקה, הווידוי והפניית המבט אל הבורא, הוא מראה שהריפוי האמיתי מתחיל בהכרה בטעות ובתקווה לרחמים. הפרק ל"ח מעניק כוח למי שסובל בשקט ומזכיר שגם במקום של חולשה קיצונית, הקשר עם ה' יכול להפוך את הדין לרחמים.
סגולת
סגולות פרק ל״ח בתהילים
* סגולה לרפואה: נאמר במיוחד במצבים של מחלות קשות, פצעים או כאבים כרוניים בגוף.
* הצלה מלשון הרע ודיבה: מועיל מאוד למי שמרגיש שאנשים מדברים עליו רעות מאחורי הגב והוא אינו יכול להתגונן.
* תשובה ווידוי: עוזר לאדם לנקות את מצפונו ולעורר רחמים על חטאיו כדי למנוע "ייסורים של כעס".
* חיזוק הנפש במצבי בדידות: סגולה לאדם שמרגיש שחבריו ומשפחתו עזבו אותו בשעתו הקשה.
* ביטול קטרוגים: קריאתו נחשבת ככוח שמפייס את מידת הדין והופך אותה למידת הרחמים.
סגולות תהילים פרק ל"ח קשורות לרפואה, לריכוך הדין ולחיזוק בשעות קשות. קריאת הפרק ל"ח בתהילים נחשבת סגולה לרפואה ממחלות וכאבים, להגנה מפני לשון הרע וקטרוגים, ולעורר רחמי שמיים בעת בדידות וייסורים. הוא מועיל במיוחד לאדם המבקש לפתוח דף חדש, לטהר את מצפונו ולזכות בנחמה, חיזוק והמתקת הדינים.