תהילים פרק לא

א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
ב בְּךָֽ־יְהוָ֣ה חָ֭סִיתִי אַל־אֵב֣וֹשָׁה לְעוֹלָ֑ם    בְּצִדְקָֽתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי׃
ג הַטֵּ֤ה אֵלַ֨י ׀ אָזְנְךָ֮    מְהֵרָ֪ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי
הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְֽצוּר־מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת    לְהֽוֹשִׁיעֵֽנִי׃
ד כִּֽי־סַלְעִ֣י וּמְצֽוּדָתִ֣י אָ֑תָּה    וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי׃
ה תּֽוֹצִיאֵ֗נִי מֵרֶ֣שֶׁת ז֭וּ טָ֣מְנוּ לִ֑י    כִּֽי־אַ֝תָּ֗ה מָֽעוּזִּֽי׃
ו בְּיָֽדְךָ֮ אַפְקִ֪יד ר֫וּחִ֥י    פָּדִ֖יתָ אוֹתִ֥י יְהוָ֗ה אֵ֣ל אֱמֶֽת׃
ז שָׂנֵ֗אתִי הַשֹּֽׁמְרִ֥ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא    וַֽ֝אֲנִ֗י אֶל־יְהוָ֥ה בָּטָֽחְתִּי׃
ח אָגִ֥ילָה וְאֶשְׂמְחָ֗ה    בְּחַ֫סְדֶּ֥ךָ
אֲשֶׁ֣ר רָ֭אִיתָ אֶת־עָנְיִ֑י    יָ֝דַ֗עְתָּ בְּצָר֥וֹת נַפְשִֽׁי׃
ט וְלֹ֣א הִ֭סְגַּרְתַּנִי בְּיַד־אוֹיֵ֑ב    הֶֽעֱמַ֖דְתָּ בַמֶּרְחָ֣ב רַגְלָֽי׃
י חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮    כִּ֤י צַ֫ר לִ֥י
עָֽשְׁשָׁ֖ה בְכַ֥עַס עֵינִ֗י    נַפְשִׁ֥י וּבִטְנִֽי׃
יא כִּ֤י כָל֪וּ בְיָג֡וֹן חַיַּי֮    וּשְׁנוֹתַ֪י בַּֽאֲנָ֫חָ֥ה
כָּשַׁ֣ל בַּֽעֲוֺנִ֣י כֹחִ֑י    וַֽעֲצָמַ֥י עָשֵֽׁשׁוּ׃
יב מִכָּל־צֹֽרְרַ֨י הָיִ֪יתִי חֶרְפָּ֡ה וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י ׀ מְאֹד֮    וּפַ֪חַד לִֽמְיֻדָּ֫עָ֥י
רֹאַ֥י בַּח֑וּץ    נָֽדְד֥וּ מִמֶּֽנִּי׃
יג נִ֭שְׁכַּחְתִּי כְּמֵ֣ת מִלֵּ֑ב    הָ֝יִ֗יתִי כִּכְלִ֥י אֹבֵֽד׃
יד כִּ֤י שָׁמַ֨עְתִּי ׀ דִּבַּ֥ת רַבִּים֮    מָג֪וֹר מִסָּ֫בִ֥יב
בְּהִוָּֽסְדָ֣ם יַ֣חַד עָלַ֑י    לָקַ֖חַת נַפְשִׁ֣י זָמָֽמוּ׃
טו וַֽאֲנִ֤י ׀ עָלֶ֣יךָ בָטַ֣חְתִּי יְהוָ֑ה    אָ֝מַ֗רְתִּי אֱלֹהַ֥י אָֽתָּה׃
טז בְּיָֽדְךָ֥ עִתֹּתָ֑י    הַצִּ֘ילֵ֤נִי מִיַּד־אֽ֝וֹיְבַ֗י וּמֵרֹֽדְפָֽי׃
יז הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ    ה֖וֹשִׁיעֵ֣נִי בְחַסְדֶּֽךָ׃
יח יְֽהוָ֗ה אַל־אֵ֭בוֹשָׁה כִּ֣י קְרָאתִ֑יךָ    יֵבֹ֥שׁוּ רְ֝שָׁעִ֗ים יִדְּמ֥וּ לִשְׁאֽוֹל׃
יט תֵּ֥אָלַ֗מְנָה שִׂפְתֵ֫י שָׁ֥קֶר    הַדֹּֽבְר֖וֹת עַל־צַדִּ֥יק עָתָ֗ק בְּגַֽאֲוָ֥ה וָבֽוּז׃
כ מָ֤ה רַֽב־טוּבְךָ֮    אֲשֶׁר־צָפַ֪נְתָּ לִּֽירֵ֫אֶ֥יךָ
פָּ֭עַלְתָּ לַֽחֹסִ֣ים בָּ֑ךְ    נֶ֝֗גֶד בְּנֵ֣י אָדָֽם׃
כא תַּסְתִּירֵ֤ם ׀ בְּסֵ֥תֶר פָּנֶיךָ֮    מֵֽרֻכְסֵ֫י אִ֥ישׁ
תִּצְפְּנֵ֥ם בְּסֻכָּ֗ה    מֵרִ֥יב לְשֹׁנֽוֹת׃
כב בָּר֥וּךְ יְהוָ֑ה    כִּ֥י הִפְלִ֘יא חַסְדּ֥וֹ לִ֝֗י בְּעִ֣יר מָצֽוֹר׃
כג וַֽאֲנִ֤י ׀ אָ֘מַ֤רְתִּי בְחָפְזִ֗י    נִגְרַזְתִּי֮ מִנֶּ֪גֶד עֵ֫ינֶ֥יךָ
אָכֵ֗ן שָׁ֭מַעְתָּ ק֥וֹל תַּֽחֲנוּנַ֗י    בְּשַׁוְּעִ֥י אֵלֶֽיךָ׃
כד אֶ֥הֱב֥וּ אֶֽת־יְהוָ֗ה    כָּֽל־חֲסִ֫ידָ֥יו
אֱ֭מוּנִים נֹצֵ֣ר יְהוָ֑ה    וּמְשַׁלֵּ֥ם עַל־יֶ֝֗תֶר עֹשֵׂ֥ה גַֽאֲוָֽה׃
כה חִ֭זְקוּ וְיַֽאֲמֵ֣ץ לְבַבְכֶ֑ם    כָּל־הַ֝מְיַֽחֲלִ֗ים לַֽיהוָֽה׃

מידע נוסף על הפרק

משמעות פרק

פרק ל"א בתהילים הוא מזמור עוצמתי של אמונה תחת לחץ. דוד המלך נמצא במצוקה קשה – הוא נרדף, מבודד חברתית ומרגיש שגופו ונפשו קורסים, אך בתוך כל ה"חושך" הזה הוא מפקיד את חייו בידי הבורא בביטחון מלא.

* הפקדת הנפש: בפרק זה מופיע הפסוק המפורסם שנאמר בכל לילה בקריאת שמע שעל המיטה: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת". דוד מוסר את השליטה על חייו לה', מתוך ידיעה שהוא הכתובת היחידה לאמת.
* הבדידות והבושה: דוד מתאר מצב חברתי קשה: "הָיִיתִי חֶרְפָּה… פַּחַד לִמְיֻדָּעָי". אפילו חבריו הקרובים מפחדים להיראות איתו ברחוב. הוא מרגיש "כְּכֶלִי אֹבֵד" – חפץ חסר ערך שאיש לא צריך.
* זמן אלוקי: דוד מכריז: "בְּיָדְךָ עִתֹּתָי". הוא מבין שכל מה שקורה לו – התזמון של הצרות והתזמון של הישועה – נמצא בידי ה'.
* הטוב הצפון: למרות הסבל, דוד יודע שיש שכר לצדיקים: "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ". ה' שומר את הטוב האמיתי לרגע הנכון.
* הודיה על "עיר מצור": דוד מודה לה' שהפליא את חסדו איתו בתוך מצוקה קשה (כמו עיר שנמצאת תחת מצור). הוא מודה שגם כשהוא כבר חשב ש"נגזרתי מנגד עיניך", ה' שמע את תחנוניו.
* החתימה: המזמור מסתיים בקריאה לכל המאמינים: "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'".

 

תהילים פרק ל"א מבטא אמונה עמוקה דווקא בשעת משבר, כאשר האדם מרגיש חלש, נרדף ומבודד. דוד המלך מלמד כיצד מפקידים את החיים עצמם בידי ה', גם כשהמציאות לוחצת והלב מתכווץ. המסר המרכזי של הפרק ל״א בתהילים הוא שהשליטה על הזמן, הישועה והטוב הצפון נמצאת אצל הבורא בלבד, ולכן גם בתוך חושך גדול אפשר להתחזק, להמתין באמונה ולדעת שה' שומע את התחינה ברגע האמת.

 

סגולת

סגולות פרק ל״א בתהילים

* הצלה מעין הרע ומלשון הרע: סגולה גדולה להינצל מאנשים שמדברים סרה או מנסים להזיק במבטם ובמילותיהם ("מֵרִכְסֵי אִישׁ").
* שמירה בלילה: כפי שהפסוק "בידך אפקיד רוחי" מעיד, הפרק מסוגל להעניק שינה רגועה והגנה על הנשמה בזמן השינה.
* הצלה ממצור ומאסר: מועיל לאדם שמרגיש "כלוא" במצב מסוים (פיזי או נפשי) וזקוק למרחב וישועה.
* חיזוק הביטחון העצמי: עוזר לאדם שמרגיש דחוי חברתית או "ככלי אובד" להשיב לעצמו את ערכו העצמי.
* הצלחה בדרך: נאמר כסגולה לשמירה בדרכים ובמסעות מסוכנים.

 

סגולות תהילים פרק ל"א עוסקות בהגנה, שמירה וחיזוק פנימי. קריאת הפרק ל״א בתהילים נחשבת לסגולה לשמירה בלילה, להצלה מעין הרע ולשון הרע, ולהגנה מאנשים המזיקים בסתר. הוא מועיל במיוחד לאדם שמרגיש כלוא, נרדף או חסר ערך, ומבקש חיזוק לביטחון העצמי וישועה ממצב לוחץ. בנוסף, נהוג לאומרו כסגולה לשמירה והצלחה בדרכים ולליווי אלוקי בכל מצב של חוסר ודאות.