תהילים פרק כה
א לְדָוִ֡ד אֵלֶ֥יךָ יְ֝הוָ֗ה נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃
ב אֱֽלֹהַ֗י בְּךָ֣ בָ֭טַחְתִּי אַל־אֵב֑וֹשָׁה אַל־יַֽעַלְצ֖וּ אֽוֹיְבַ֣י לִֽי׃
ג גַּ֣ם כָּל־קֹ֭וֶיךָ לֹ֣א יֵבֹ֑שׁוּ יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּֽוֹגְדִ֥ים רֵיקָֽם׃
ד דְּרָכֶ֣יךָ יְ֭הוָה הֽוֹדִיעֵ֑נִי אֹ֖רְחוֹתֶ֣יךָ לַמְּדֵֽנִי׃
ה הַדְרִ֘יכֵ֤נִי בַֽאֲמִתֶּ֨ךָ ׀ וְֽלַמְּדֵ֗נִי כִּֽי־אַ֭תָּה אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעִ֑י
אֽוֹתְךָ֥ קִ֝וִּ֗יתִי כָּל־הַיּֽוֹם׃
ו זְכֹר־רַֽחֲמֶ֣יךָ יְ֭הוָה וַֽחֲסָדֶ֑יךָ כִּ֖י מֵֽעוֹלָ֣ם הֵֽמָּה׃
ז חַטֹּ֤אות נְעוּרַ֨י ׀ וּפְשָׁעַ֗י אַל־תִּ֫זְכֹּ֥ר
כְּחַסְדְּךָ֥ זְכָר־לִי־אַ֑תָּה לְמַ֖עַן טֽוּבְךָ֣ יְהוָֽה׃
ח טוֹב־וְיָשָׁ֥ר יְהוָ֑ה עַל־כֵּ֤ן יוֹרֶ֖ה חַטָּאִ֣ים בַּדָּֽרֶךְ׃
ט יַדְרֵ֣ךְ עֲ֭נָוִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וִֽילַמֵּ֖ד עֲנָוִ֣ים דַּרְכּֽוֹ׃
י כָּל־אָרְח֣וֹת יְ֭הוָה חֶ֣סֶד וֶֽאֱמֶ֑ת לְנֹֽצְרֵ֥י בְ֝רִית֗וֹ וְעֵֽדֹתָֽיו׃
יא לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַֽ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃
יב מִי־זֶ֣ה הָ֭אִישׁ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה י֝וֹרֶ֗נּוּ בְּדֶ֣רֶךְ יִבְחָֽר׃
יג נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין וְ֝זַרְע֗וֹ יִ֣ירַשׁ אָֽרֶץ׃
יד ס֣וֹד יְ֭הוָה לִֽירֵאָ֑יו וּ֝בְרִית֗וֹ לְהֽוֹדִיעָֽם׃
טו עֵינַ֣י תָּ֭מִיד אֶל־יְהוָ֑ה כִּ֤י הֽוּא־יוֹצִ֖יא מֵרֶ֣שֶׁת רַגְלָֽי׃
טז פְּנֵֽה־אֵלַ֥י וְחָנֵּ֑נִי כִּֽי־יָחִ֖יד וְעָנִ֣י אָֽנִי׃
יז צָר֣וֹת לְבָבִ֣י הִרְחִ֑יבוּ מִ֝מְּצֽוּקוֹתַ֗י הֽוֹצִיאֵֽנִי׃
יח רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי וַֽעֲמָלִ֑י וְ֝שָׂ֗א לְכָל־חַטֹּאותָֽי׃
יט רְאֵֽה־אֹיְבַ֥י כִּי־רָ֑בּוּ וְשִׂנְאַ֖ת חָמָ֣ס שְׂנֵאֽוּנִי׃
כ שָׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי וְהַצִּילֵ֑נִי אַל־אֵ֝ב֗וֹשׁ כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃
כא תֹּם־וָיֹ֥שֶׁר יִצְּר֑וּנִי כִּ֝֗י קִוִּיתִֽיךָ׃
כב פְּדֵ֣ה אֱ֭לֹהִים אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל מִ֝כֹּ֗ל צָֽרוֹתָיו׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק כ"ה הוא מזמור מיוחד הבנוי לפי סדר האלף-בית (אקרוסטיכון). זהו שיר של עניוּת, וידוי ובקשת הדרכה, שבו דוד המלך פונה אל ה' לא כלוחם גיבור, אלא כתלמיד המבקש ללמוד את הדרך הנכונה בחיים.
* התמסרות נפשית: הפרק נפתח במילים: "אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא". דוד מרים את כל הישות שלו כלפי מעלה ומבקש שלא יבוש (שלא יתאכזב) מאמונתו.
* בקשת הדרכה ("הורני"): דוד חוזר שוב ושוב על המילים "הוֹדִיעֵנִי", "לַמְּדֵנִי" ו"הַדְרִיכֵנִי". הוא מבין שהחכמה האמיתית היא לדעת את "נתיבות ה'" – הדרך המוסרית והנכונה.
* בקשת סליחה על העבר: דוד מבקש מה' שלא יזכור לו את "חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי", אלא יביט עליו דרך משקפי החסד והרחמים.
* הקשר בין יראת שמיים לעצה: מופיע כאן הפסוק הידוע: "סוֹד ה' לִירֵאָיו, וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם". מי שמכבד את הבורא, זוכה לקבל "עצות" והשראה פנימית שמכוונות אותו בחיים.
* זעקה מתוך בדידות: לקראת הסוף, הטון הופך לאישי וכואב: "פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי, כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי". דוד מבקש הקלה מ"מצוקות ליבו" ומהאויבים ששונאים אותו "שִׂנְאַת חָמָס".
* חתימה לאומית: המזמור מסתיים בבקשה כללית: "פְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו".
פרק כ״ה בתהילים הוא מזמור של ענווה, בקשת דרך ותיקון פנימי. דוד המלך אינו עומד כאן כלוחם או כמנהיג, אלא כאדם המבקש הכוונה, סליחה והארת דרך. לאורך הפרק חוזרת הפנייה האישית אל ה’, בבקשה ללימוד, להדרכה ולהצלה מבושה וטעויות העבר. זהו פרק כ״ה המלמד שהקִרבה האמיתית לבורא נולדת מתוך יראת שמיים, אמת פנימית והכרה בצורך בעצה אלוהית. המסר המרכזי של הפרק הוא שהולך בדרכי ה’ בלב נקי – זוכה לליווי, לשמירה ולבהירות גם בזמני מצוקה, בדידות ולחץ.
סגולת
סגולות פרק כ״ה בתהילים
* יציאה מצער ומרה שחורה: סגולה גדולה לאדם שמרגיש עצבות עמוקה או תחושת "תקיעות" בחייו.
* קבלת החלטות נכונות: מועיל מאוד לאדם שמתלבט ולא יודע באיזו דרך לבחור (סגולה ל"הדרכה אלוהית").
* הצלה מבושה: נאמר כסגולה שלא יבוא האדם לידי ביזוי או בושה בפני אחרים.
* סגולה ליולדת ולמפילות: בספרי הסגולות מובא שהפרק עוזר לשמירה על היריון (בזכות הפסוק "נפשי אשא").
* רחמים וסליחה: עוזר לעורר רחמי שמיים על חטאי העבר ולפתוח דף חדש.
סגולות פרק כ״ה בתהילים קשורות בעיקר להדרכה נכונה, רחמים וסליחת עוונות. קריאת הפרק כ״ה נחשבת לסגולה חזקה לאדם הנמצא בצומת דרכים, מתלבט בהחלטות חשובות או חש בלבול וחוסר כיוון. רבים נוהגים לומר אותו כדי להינצל מבושה, לעורר רחמי שמיים על חטאי העבר ולפתוח דף חדש בחיים. בנוסף, הפרק כ״ה בתהילים נחשב כסגולה לשמירה על היריון וליציאה מעצבות ומרה שחורה, והוא מעניק חיזוק פנימי, תקווה וביטחון בכך שה’ מדריך את האדם בדרך הישרה.