תהילים פרק י

א לָמָ֣ה יְ֭הוָה תַּֽעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק    תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃
ב בְּגַֽאֲוַ֣ת רָ֭שָׁע יִדְלַ֣ק עָנִ֑י    יִתָּֽפְשׂ֓וּ ׀ בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ׃
ג כִּֽי־הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל־תַּֽאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑וֹ    וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֘אֵ֥ץ ׀ יְהוָֽה׃
ד רָשָׁ֗ע כְּגֹ֣בַהּ אַ֭פּוֹ בַּל־יִדְרֹ֑שׁ    אֵ֥ין אֱ֝לֹהִ֗ים כָּל־מְזִמּוֹתָֽיו׃
ה יָ֘חִ֤ילוּ דְרָכָ֨ו ׀ בְּכָל־עֵ֗ת מָר֣וֹם מִ֭שְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּ֑וֹ    כָּל־צֽ֝וֹרְרָ֗יו יָפִ֥יחַ בָּהֶֽם׃
ו אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ בַּל־אֶמּ֑וֹט    לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְרָֽע׃
ז אָלָ֤ה ׀ פִּ֣יהוּ מָ֭לֵא וּמִרְמ֣וֹת וָתֹ֑ךְ    תַּ֥חַת לְ֝שׁוֹנ֗וֹ עָמָ֥ל וָאָֽוֶן׃
ח יֵשֵׁ֤ב ׀ בְּמַאְרַ֬ב חֲצֵרִ֗ים בַּֽ֭מִּסְתָּרִים יַֽהֲרֹ֣ג נָקִ֑י    עֵ֝ינָ֗יו לְֽחֵלְכָ֥ה יִצְפֹּֽנוּ׃
ט יֶֽאֱרֹ֬ב בַּמִּסְתָּ֨ר ׀ כְּאַרְיֵ֬ה בְסֻכֹּ֗ה    יֶֽ֭אֱרֹב לַֽחֲט֣וֹף עָנִ֑י
יַחְטֹ֥ף עָ֝נִ֗י    בְּמָשְׁכ֥וֹ בְרִשְׁתּֽוֹ׃
י ודכה (יִדְכֶּ֥ה) יָשֹׁ֑חַ    וְנָפַ֥ל בַּֽ֝עֲצוּמָ֗יו חלכאים (חֵ֣ל כָּאִֽים)׃
יא אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ שָׁ֣כַֽח אֵ֑ל    הִסְתִּ֥יר פָּ֝נָ֗יו בַּל־רָאָ֥ה לָנֶֽצַח׃
יב קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה אֵ֭ל נְשָׂ֣א יָדֶ֑ךָ    אַל־תִּשְׁכַּ֥ח עניים (עֲנָוִֽים)׃
יג עַל־מֶ֤ה ׀ נִאֵ֖ץ רָשָׁ֥ע ׀ אֱלֹהִ֑ים    אָמַ֥ר בְּ֝לִבּ֗וֹ לֹ֣א תִדְרֹֽשׁ׃
יד רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה ׀ עָ֘מָ֤ל וָכַ֨עַס ׀ תַּבִּיט֮    לָתֵ֪ת בְּיָ֫דֶ֥ךָ
עָ֭לֶיךָ יַֽעֲזֹ֣ב חֵלֵ֑כָה    יָ֝ת֗וֹם אַתָּ֤ה ׀ הָיִ֬יתָ עוֹזֵֽר׃
טו שְׁ֭בֹר זְר֣וֹעַ רָשָׁ֑ע    וָ֝רָ֗ע תִּֽדְרוֹשׁ־רִשְׁע֥וֹ בַל־תִּמְצָֽא׃
טז יְהוָ֣ה מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד    אָֽבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ׃
יז תַּֽאֲוַ֬ת עֲנָוִ֣ים שָׁמַ֣עְתָּ יְהוָ֑ה    תָּכִ֥ין לִ֝בָּ֗ם תַּקְשִׁ֥יב אָזְנֶֽךָ׃
יח לִשְׁפֹּ֥ט יָת֗וֹם וָ֫דָ֥ךְ    בַּל־יוֹסִ֥יף ע֑וֹד לַֽעֲרֹ֥ץ אֱ֝נ֗וֹשׁ מִן־הָאָֽרֶץ׃

מידע נוסף על הפרק

משמעות פרק

פרק י' בתהילים הוא מזמור נוקב העוסק בזעקה מול רשעות וגאווה. הוא מתאר מצב שבו נראה כאילו ה' "נעלם" והרשעים חוגגים על חשבון החלשים.
* שאלת ה"למה": הפרק נפתח בשאלה המהדהדת: "לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק, תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה?". דוד מבטא את התחושה האנושית הקשה בזמן שהרשע משתולל.
* דיוקן הרשע הגאוותן: דוד מתאר את פסיכולוגיית הרשע – הוא בטוח שאין דין ואין דיין ("אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו"), הוא בז לאחרים ובטוח ש"בַּל אֶמּוֹט" (לעולם לא אפול).
* ניצול החלשים: הרשע מתואר כטורף האורב במסתרים כדי "לחטוף עני". הוא מנצל את שתיקת האל כדי לפגוע בחלשים ממנו.
* הקריאה להתערבות: דוד קורא לה' "קוּמָה ה'… אַל תִּשְׁכַּח עֲנָוִים". הוא מזכיר לרשע שה' דווקא כן רואה: "רָאִיתָה, כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט".
* הבטחה לסיום הרוע: הפרק מסתיים בביטחון שה' הוא "מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד", הוא שומע את "תאוות ענווים" ובסופו של דבר יעשה משפט ליתום ולדך כדי שהאדם לא יוכל עוד להטיל אימה בארץ.

סגולת

* הכנעת אויבים גאוותנים: סגולה מיוחדת נגד אדם שמתנהג ביהירות ובכוחניות ומנסה להזיק.

* ניצחון על רשעות וצביעות: מועיל מאוד למי שנתקל באנשים שזוממים רע בסתר.

* חיזוק הנפש בעת הסתרה: עוזר לאדם שמרגיש שה' רחוק ממנו ושצרותיו אינן נגמרות.

* ביטול כעס ודינים: יש הקוראים פרק זה כדי להמתיק דינים קשים המתוחים על האדם.

* הגנה מ"עין הרע" של שונאים: בשל התיאורים על עין הרשע האורבת לחלש, הפרק משמש להגנה מאנרגיות אלו.