תהילים פרק ט

א לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־מ֥וּת לַבֵּ֗ן    מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
ב אוֹדֶ֣ה יְ֭הוָה בְּכָל־לִבִּ֑י    אֲ֝סַפְּרָ֗ה כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
ג אֶשְׂמְחָ֣ה וְאֶֽעֶלְצָ֣ה בָ֑ךְ    אֲזַמְּרָ֖ה שִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃
ד בְּשׁוּב־אֽוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר    יִכָּֽשְׁל֥וּ וְ֝יֹֽאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ׃
ה כִּֽי־עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י    יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝כִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק׃
ו גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע    שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
ז הָֽאוֹיֵ֨ב ׀ תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח    וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה׃
ח וַֽ֭יהוָה לְעוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב    כּוֹנֵ֖ן לַמִּשְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ׃
ט וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק    יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵֽישָׁרִֽים׃
י וִ֘יהִ֤י יְהוָ֣ה מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ    מִ֝שְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה׃
יא וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יֽוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ    כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹֽרְשֶׁ֣יךָ יְהוָֽה׃
יב זַמְּר֗וּ לַֽ֭יהוָה יֹשֵׁ֣ב צִיּ֑וֹן    הַגִּ֥ידוּ בָֽ֝עַמִּ֗ים עֲלִֽילוֹתָֽיו׃
יג כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר    לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַֽעֲקַ֥ת עניים (עֲנָוִֽים)׃
יד חָֽנְנֵ֬נִי יְהוָ֗ה רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי מִשֹּֽׂנְאָ֑י    מְ֝רֽוֹמְמִ֗י מִשַּׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃
טו לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כָּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ    בְּשַֽׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישֽׁוּעָתֶֽךָ׃
טז טָֽבְע֣וּ ג֭וֹיִם בְּשַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ    בְּרֶֽשֶׁת־ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּדָ֥ה רַגְלָֽם׃
יז נ֤וֹדַ֨ע ׀ יְהוָה֮ מִשְׁפָּ֪ט עָ֫שָׂ֥ה    בְּפֹ֣עַל כַּ֭פָּיו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע הִגָּי֥וֹן סֶֽלָה׃
יח יָשׁ֣וּבוּ רְשָׁעִ֣ים לִשְׁא֑וֹלָה    כָּל־גּ֝וֹיִ֗ם שְׁכֵחֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
יט כִּ֤י לֹ֣א לָ֭נֶצַח יִשָּׁכַ֣ח אֶבְי֑וֹן    תִּקְוַ֥ת ענוים (עֲ֝נִיִּ֗ים) תֹּאבַ֥ד לָעַֽד׃
כ קוּמָ֣ה יְ֭הוָה אַל־יָעֹ֣ז אֱנ֑וֹשׁ    יִשָּֽׁפְט֥וּ ג֝וֹיִ֗ם עַל־פָּנֶֽיךָ׃
כא שִׁ֘יתָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם    יֵֽדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה׃

מידע נוסף על הפרק

משמעות פרק

פרק ט' בתהילים הוא מזמור של ניצחון והודיה, שבו דוד המלך מודה לה' על מפלת הרשעים ועל הצדק שנעשה בעולם.
* הודיה מכל הלב: דוד פותח ב"אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי". הוא מבטיח לספר את כל הנפלאות שעשה איתו הבורא.
* ה' כשופט עולמי: דוד מתאר את ה' כמי שיושב על כיסא המשפט. בניגוד לשופטים בשר ודם, ה' שופט "בְּצֶדֶק" ו"בְּמֵישָׁרִים" – הוא רואה את האמת המוחלטת.
* מפלת הרשעים: הפרק מתאר איך האויבים והרשעים נמחקים מההיסטוריה ("אִבַּדְתָּ רָשָׁע, שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד"). זכרם אובד מן העולם.
* משגב לעשוקים: דוד מדגיש שה' הוא מחסה ומגן ("מִשְׂגָּב") למי שחלש ונדכא בעתות צרה.
* זכירת העניים: דוד מבטיח שזעקת העניים והחלשים לא תישכח לנצח: "כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן".

סגולת

* רפואה לילדים: סגולה מיוחדת ומוכרת לרפואת ילד חולה (יש הנוהגים לקרוא זאת בכוונה על הילד).
* ניצחון על אויבים: מועיל מאוד בזמן מלחמה או מול שונאים חזקים כדי להכניע אותם.
* הצלחה במשפט ובדין: סגולה למי שצריך לעמוד מול שופט או ועדה, כדי שהצדק יצא לאור.
* חיזוק הביטחון: מסייע לאדם שמרגיש חלש או רדוף להיזכר שה' הוא ה"משגב" שלו.
* ברכה והצלחה: נאמר כסגולה כללית להצלחה בכל מעשה ידיים.