תהילים פרק ו
א לַמְנַצֵּ֣חַ בִּ֭נְגִינוֹת עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
ב יְֽהוָ֗ה אַל־בְּאַפְּךָ֥ תֽוֹכִיחֵ֑נִי וְֽאַל־בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃
ג חָנֵּ֥נִי יְהוָה֮ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל אָ֥נִי רְפָאֵ֥נִי יְהוָ֑ה כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי׃
ד וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד ואת וְאַתָּ֥ה יְ֝הוָ֗ה עַד־מָתָֽי׃
ה שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י הֽ֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃
ו כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה־לָּֽךְ׃
ז יָגַ֤עְתִּי ׀ בְּֽאַנְחָתִ֗י אַשְׂחֶ֣ה בְכָל־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י בְּ֝דִמְעָתִ֗י עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה׃
ח עָֽשְׁשָׁ֣ה מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י עָֽ֝תְקָ֗ה בְּכָל־צֽוֹרְרָֽי׃
ט ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כָּל־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן כִּֽי־שָׁמַ֥ע יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי׃
י שָׁמַ֣ע יְ֭הוָה תְּחִנָּתִ֑י יְ֝הוָ֗ה תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח׃
יא יֵבֹ֤שׁוּ ׀ וְיִבָּֽהֲל֣וּ מְ֭אֹד כָּל־אֹֽיְבָ֑י יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵבֹ֥שׁוּ רָֽגַע׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
* זעקה מתוך ייסורים: דוד פותח בבקשה שה' לא יעניש אותו מתוך כעס ("ה' אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי"). הוא מרגיש שאין לו כוח לסבול יותר ומתאר תשישות גופנית: "אֻמְלַל אָנִי… נִבְהֲלוּ עֲצָמָי".
* המשבר הנפשי: דוד שואל את השאלה המפורסמת: "וְאַתָּה ה' עַד מָתָי?" – תחושה שהסבל נמשך לנצח והישועה מתעכבת.
* טיעון החיים: דוד אומר לה' שטוב להציל אותו, כי "אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ" – המתים לא יכולים להלל את ה'. הוא מבקש חיים כדי להמשיך להודות לבורא.
* בכי ותחנונים: דוד מתאר לילות ללא שינה שבהם הוא מרטיב את מיטתו בדמעות מרוב צער.
* התפנית המפתיעה: בסוף הפרק, הביטחון חוזר. דוד פונה לאויביו ואומר: "סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן". הוא מכריז בביטחון: "כִּי שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי".
סגולת
* רפואה לכל חולי: סגולה גדולה לרפואת הגוף והנפש, ובמיוחד למחלות הקשורות בעיניים.
* עזרה בעת צרה: מועיל מאוד לאדם שנמצא במצוקה קשה ומרגיש ש"כלו כל הקיצין".
* הצלה מנזקי שונאים: קריאתו גורמת לאויבים לסגת ולהתבייש במעשיהם.
* קבלת התפילה: נחשב למזמור ש"בוקע רקיעים" ומסייע לדמעות של האדם להתקבל לפני ה'.
* סגולה למחילה: נאמר כחלק מה"תחנון" בתפילה יומיומית, כיוון שהוא מעורר רחמי שמיים.