תהילים פרק מה
א לַמְנַצֵּ֣חַ עַל־שֹֽׁ֭שַׁנִּים לִבְנֵי־קֹ֑רַח מַ֝שְׂכִּ֗יל שִׁ֣יר יְדִידֹֽת׃
ב רָ֘חַ֤שׁ לִבִּ֨י ׀ דָּ֘בָ֤ר ט֗וֹב אֹמֵ֣ר אָ֭נִי מַֽעֲשַׂ֣י לְמֶ֑לֶךְ
לְ֝שׁוֹנִ֗י עֵ֤ט ׀ סוֹפֵ֬ר מָהִֽיר׃
ג יָפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֬י אָדָ֗ם ה֣וּצַק חֵ֭ן בְּשִׂפְתוֹתֶ֑יךָ
עַל־כֵּ֤ן בֵּֽרַכְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים לְעוֹלָֽם׃
ד חֲגֽוֹר־חַרְבְּךָ֣ עַל־יָרֵ֣ךְ גִּבּ֑וֹר הֽ֝וֹדְךָ֗ וַֽהֲדָרֶֽךָ׃
ה וַהֲדָ֬רְךָ֨ ׀ צְלַ֬ח רְכַ֗ב עַֽל־דְּבַר־אֱ֭מֶת וְעַנְוָה־צֶ֑דֶק
וְתֽוֹרְךָ֖ נֽוֹרָא֣וֹת יְמִינֶֽךָ׃
ו חִצֶּ֗יךָ שְׁנ֫וּנִ֥ים עַ֭מִּים תַּחְתֶּ֣יךָ יִפְּל֑וּ בְּ֝לֵ֗ב אֽוֹיְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
ז כִּסְאֲךָ֣ אֱ֭לֹהִים עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד שֵׁ֥בֶט מִ֝ישֹׁ֗ר שֵׁ֣בֶט מַלְכוּתֶֽךָ׃
ח אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֮ וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע
עַל־כֵּ֤ן ׀ מְשָֽׁחֲךָ֡ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֶיךָ שֶׁ֥מֶן שָׂשׂ֗וֹן מֵֽחֲבֵרֶֽךָ׃
ט מֹר־וַֽאֲהָל֣וֹת קְ֭צִיעוֹת כָּל־בִּגְדֹתֶ֑יךָ מִֽן־הֵ֥יכְלֵי שֵׁ֝֗ן מִנִּ֥י שִׂמְּחֽוּךָ׃
י בְּנ֣וֹת מְ֭לָכִים בְּיִקְּרוֹתֶ֑יךָ נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִ֝ימִֽינְךָ֗ בְּכֶ֣תֶם אוֹפִֽיר׃
יא שִׁמְעִי־בַ֣ת וּ֭רְאִי וְהַטִּ֣י אָזְנֵ֑ךְ וְשִׁכְחִ֥י עַ֝מֵּ֗ךְ וּבֵ֥ית אָבִֽיךְ׃
יב וְיִתְאָ֣ו הַמֶּ֣לֶךְ יָפְיֵ֑ךְ כִּי־ה֥וּא אֲ֝דֹנַ֗יִךְ וְהִשְׁתַּֽחֲוִי־לֽוֹ׃
יג וּבַֽת־צֹ֨ר ׀ בְּ֭מִנְחָה פָּנַ֥יִךְ יְחַלּ֗וּ עֲשִׁ֣ירֵי עָֽם׃
יד כָּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃
טו לִרְקָמוֹת֮ תּוּבַ֪ל לַ֫מֶּ֥לֶךְ בְּתוּל֣וֹת אַֽ֭חֲרֶיהָ רֵֽעוֹתֶ֑יהָ מ֖וּבָא֣וֹת לָֽךְ׃
טז תּ֭וּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹ֣ת וָגִ֑יל תְּ֝בֹאֶ֗ינָה בְּהֵ֣יכַל מֶֽלֶךְ׃
יז תַּ֣חַת אֲ֭בֹתֶיךָ יִֽהְי֣וּ בָנֶ֑יךָ תְּשִׁיתֵ֥מוֹ לְ֝שָׂרִ֗ים בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
יח אַזְכִּ֣ירָה שִׁ֭מְךָ בְּכָל־דֹּ֣ר וָדֹ֑ר עַל־כֵּ֥ן עַמִּ֥ים יְ֝הוֹדוּ֗ךָ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק מ"ה בתהילים הוא מזמור חגיגי ומיוחד במינו, המכונה "שִׁיר יְדִידוֹת". בניגוד לפרקים קודמים של זעקה ותחינה, פרק מ"ה בתהילים זהו שיר הלל המוקדש ליופי, למלכות ולשמחה (יש המפרשים אותו כשיר חתונה למלך, ויש המפרשים אותו כמשל לקשר שבין ה' לכנסת ישראל).
* ההתלהבות של המשורר: הפרק נפתח בהרגשה שהלב "מרתיח" מילים טובות: "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב". הלשון של המשורר מהירה ומיומנת כמו עט של סופר מהיר ("עֵט סוֹפֵר מָהִיר").
* יופיו של המלך: המשורר מתאר את המלך כדמות מושלמת: "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם, הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ". היופי כאן הוא גם חיצוני וגם פנימי – הכוח לדבר דברי חן וצדק.
* גבורה וצדק: המלך קרוא לחגור חרב ולרכוב על "דְּבַר אֱמֶת וְעַנוָה צֶדֶק". המלכות שלו נצחית כי היא מבוססת על יושר ("שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ").
* הכלה המלכותית: המשורר פונה אל הכלה (בת המלך) ומייעץ לה: "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ, וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ". זוהי קריאה להתמסרות מוחלטת לקשר החדש.
* פנימיות מול חיצוניות: מופיע כאן הפסוק המפורסם המלמד על צניעות וערך פנימי: "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה". הכבוד האמיתי של האדם נמצא בתוכו, במידותיו ובצניעותו.
* שמחת הנישואין: המזמור מתאר תהלוכה חגיגית של בתולות המובאות אל המלך בשמחה וגיל, עם הבטחה שהבנים שיולדו ימשיכו את השושלת המפוארת.
פרק מ״ה בתהילים חותם בתחושת התרוממות, יופי והרמוניה. זהו מזמור שמלמד שמלכות אמיתית – בין אם של מלך בשר ודם ובין אם כמשל לקשר שבין ה' לעם ישראל – נבנית משילוב של חן, צדק, ענווה ופנימיות. הפרק מ״ה בתהילים מזכיר שהשמחה, האהבה והקדושה אינן נפרדות זו מזו, ושקשר עמוק ובריא נוצר כאשר יש נאמנות, צניעות והתמסרות מלאה. זהו שיר שמכוון את הלב לראות ביופי הרוחני את הבסיס לכל שפע וברכה.
סגולת
סגולות פרק מ״ה בתהילים
* סגולה למציאת חן וחסד: נחשב לאחד הפרקים החזקים ביותר למי שרוצה להתחבב על הבריות או על השלטון ("הוצק חן בשפתותיך").
* למציאת זיווג והצלחה בנישואין: בזכות היותו "שיר ידידות" העוסק בחתונה, הוא נאמר כסגולה למציאת בן/בת זוג ולשלום בית.
* לשמירה על הצניעות: עוזר לאדם לזכור שעיקר ערכו הוא ב"פנימיות" ולא בנראות החיצונית.
* הצלחה בלימוד תורה: הלשון המהירה והלב הרוחש נחשבים כסגולה להבנה מהירה ופתיחת הלב לחוכמה.
* שמירה על הדיבור: עוזר לאדם לזכות לכך שמילותיו יהיו דברי חן ונועם.
סגולות פרק מ״ה בתהילים קשורות לחן, אהבה ושלום. קריאתו נחשבת סגולה למציאת זיווג, לחיזוק קשרי נישואין ולשלום בית, וכן לעורר חן בדיבור ובמעשים. הפרק מסייע לאדם להתחבר לפנימיותו, לשמור על צניעות ולזכות להצלחה מתוך יושר וטוהר לב. הוא נאמר גם כסגולה לפתיחת הלב לחוכמה ולשמחה של קדושה.