תהילים פרק מד
א לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל׃
ב אֱלֹהִ֤ים ׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ שָׁמַ֗עְנוּ אֲבוֹתֵ֥ינוּ סִפְּרוּ־לָ֑נוּ
פֹּ֥עַל פָּעַ֥לְתָּ בִֽ֝ימֵיהֶ֗ם בִּ֣ימֵי קֶֽדֶם׃
ג אַתָּ֤ה ׀ יָֽדְךָ֡ גּוֹיִ֣ם ה֭וֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵ֑ם
תָּרַ֥ע לְ֝אֻמִּ֗ים וַֽתְּשַׁלְּחֵֽם׃
ד כִּ֤י לֹ֪א בְחַרְבָּ֡ם יָ֥רְשׁוּ אָ֗רֶץ וּזְרוֹעָם֮ לֹֽא־הוֹשִׁ֪יעָ֫ה לָּ֥מוֹ
כִּֽי־יְמִינְךָ֣ וּ֭זְרֽוֹעֲךָ וְא֥וֹר פָּנֶ֗יךָ כִּ֣י רְצִיתָֽם׃
ה אַתָּה־ה֣וּא מַלְכִּ֣י אֱלֹהִ֑ים צַ֝וֵּ֗ה יְשׁוּע֥וֹת יַֽעֲקֹֽב׃
ו בְּ֭ךָ צָרֵ֣ינוּ נְנַגֵּ֑חַ בְּ֝שִׁמְךָ֗ נָב֥וּס קָמֵֽינוּ׃
ז כִּ֤י לֹ֣א בְקַשְׁתִּ֣י אֶבְטָ֑ח וְ֝חַרְבִּ֗י לֹ֣א תֽוֹשִׁיעֵֽנִי׃
ח כִּ֣י הֽ֭וֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵ֑ינוּ וּמְשַׂנְאֵ֥ינוּ הֱבִישֽׁוֹתָ׃
ט בֵּֽ֭אלֹהִים הִלַּ֣לְנוּ כָל־הַיּ֑וֹם וְשִׁמְךָ֓ ׀ לְעוֹלָ֖ם נוֹדֶ֣ה סֶֽלָה׃
י אַף־זָ֭נַחְתָּ וַתַּכְלִימֵ֑נוּ וְלֹֽא־תֵ֝צֵ֗א בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃
יא תְּשִׁיבֵ֣נוּ אָ֭חוֹר מִנִּי־צָ֑ר וּ֝מְשַׂנְאֵ֗ינוּ שָׁ֣סוּ לָֽמוֹ׃
יב תִּ֭תְּנֵנוּ כְּצֹ֣אן מַֽאֲכָ֑ל וּ֝בַגּוֹיִ֗ם זֵֽרִיתָֽנוּ׃
יג תִּמְכֹּֽר־עַמְּךָ֥ בְלֹא־ה֑וֹן וְלֹֽא־רִ֝בִּ֗יתָ בִּמְחִֽירֵיהֶֽם׃
יד תְּשִׂימֵ֣נוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִֽיבוֹתֵֽינוּ׃
טו תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭שָׁל בַּגּוֹיִ֑ם מְנֽוֹד־רֹ֝֗אשׁ בַּלְאֻמִּֽים׃
טז כָּל־הַ֭יּוֹם כְּלִמָּתִ֣י נֶגְדִּ֑י וּבֹ֖שֶׁת פָּנַ֣י כִּסָּֽתְנִי׃
יז מִ֭קּוֹל מְחָרֵ֣ף וּמְגַדֵּ֑ף מִפְּנֵ֥י א֝וֹיֵ֗ב וּמִתְנַקֵּֽם׃
יח כָּל־זֹ֣את בָּ֭אַתְנוּ וְלֹ֣א שְׁכַֽחֲנ֑וּךָ וְלֹֽא־שִׁ֝קַּ֗רְנוּ בִּבְרִיתֶֽךָ׃
יט לֹֽא־נָס֣וֹג אָח֣וֹר לִבֵּ֑נוּ וַתֵּ֥ט אֲשֻׁרֵ֗ינוּ מִנִּ֥י אָרְחֶֽךָ׃
כ כִּ֣י דִ֭כִּיתָנוּ בִּמְק֣וֹם תַּנִּ֑ים וַתְּכַ֖ס עָלֵ֣ינוּ בְצַלְמָֽוֶת׃
כא אִם־שָׁ֭כַחְנוּ שֵׁ֣ם אֱלֹהֵ֑ינוּ וַנִּפְרֹ֥שׂ כַּ֝פֵּ֗ינוּ לְאֵ֣ל זָֽר׃
כב הֲלֹ֣א אֱ֭לֹהִים יַֽחֲקָר־זֹ֑את כִּי־ה֥וּא יֹ֝דֵ֗עַ תַּֽעֲלֻמ֥וֹת לֵֽב׃
כג כִּֽי־עָ֭לֶיךָ הֹרַ֣גְנוּ כָל־הַיּ֑וֹם נֶ֝חְשַׁ֗בְנוּ כְּצֹ֣אן טִבְחָֽה׃
כד ע֤וּרָה ׀ לָ֖מָּה תִישַׁ֥ן ׀ אֲדֹנָ֑י הָ֝קִ֗יצָה אַל־תִּזְנַ֥ח לָנֶֽצַח׃
כה לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר תִּשְׁכַּ֖ח עָנְיֵ֣נוּ וְֽלַחֲצֵֽנוּ׃
כו כִּ֤י שָׁ֣חָה לֶֽעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ דָּֽבְקָ֖ה לָאָ֣רֶץ בִּטְנֵֽנוּ׃
כז ק֭וּמָ֥ה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ וּ֝פְדֵ֗נוּ לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק מ"ד בתהילים הוא מזמור מטלטל שנאמר על ידי בני קורח. הוא ייחודי בכך שהוא לא עוסק בחטא אישי, אלא בקושי הלאומי של עם ישראל בגלות. המשורר עושה השוואה כואבת בין העבר המפואר של יציאת מצרים וכיבוש הארץ לבין ההווה המושפל, ושואל את ה' את השאלות הקשות ביותר.
* מורשת האבות: הפרק נפתח בזיכרון היסטורי: "אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ, אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ". דוד ובני קורח מזכירים שהניצחונות הגדולים של העבר לא הושגו בזכות "חרבם" אלא בזכות "ימינך וזרועך".
* השבר של ההווה: בניגוד לנסים של פעם, המשורר זועק על המציאות המרה: "אַף זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ". עם ישראל מרגיש נטוש, נרדף ומפוזר בין הגויים "כְּצֹאן מַאֲכָל".
* נאמנות בתוך החושך: כאן מופיעה הצהרה מדהימה: למרות כל הסבל, העם לא שכח את ה': "כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ, וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ". הם נשארים נאמנים גם כשה' נראה כביכול "רחוק".
* הריגה על קידוש ה': מופיע הפסוק המפורסם: "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה". הסבל של עם ישראל נתפס כהקרבה למען שמו של ה'.
* הקריאה להתעוררות: בסוף המזמור המשורר מעז להשתמש במילים נוקבות: "עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי? הָקִיצָה אַל תִּזְנַח לָנֶצַח!". זוהי זעקה נואשת לה' שיפסיק להסתיר פניו.
* החתימה: המזמור מסתיים בבקשת עזרה לא בזכות מעשינו, אלא "לְמַעַן חַסְדֶּךָ".
פרק מ״ד בתהילים הוא זעקה קולקטיבית אמיצה, שבה עם שלם עומד מול אלוהיו ושואל “איך ייתכן?”. זהו מזמור שמלמד שהאמונה איננה שתיקה כואבת, אלא דיבור כן גם בשעה של הסתר פנים. בני קורח מראים שניתן להיאחז בברית ובנאמנות גם כשהמציאות סותרת את הזיכרון ההיסטורי ואת ההבטחות, ולבקש ישועה לא מכוח הזכויות – אלא מכוח החסד. הפרק מ״ד נותן לגיטימציה לכאב לאומי ומלמד שדווקא הזעקה עצמה היא ביטוי עמוק של קשר ואמונה.
סגולת
סגולות פרק מ״ד בתהילים
* הצלה מאויבים ומשונאים: סגולה גדולה לעמוד מול אויבים חזקים שמנסים להשמיד או להשפיל את האדם או את העם.
* שמירה במלחמה ובשבי: נאמר כתפילה מיוחדת עבור חיילים ושבויים שנמצאים במצבי סכנה קיומית.
* ביטול גזירות קשות: עוזר לעורר רחמי שמיים כשהמצב נראה אבוד וכאילו ה' "הסתיר פנים".
* חיזוק האמונה והנאמנות: מועיל לאדם שעובר ניסיונות קשים באמונתו ורוצה להישאר נאמן לדרכו למרות הקשיים.
* הצלה מדיכוי ושעבוד: סגולה למי שמרגיש נרדף על לא עוול בכפו ("לא שקרנו בבריתך").
סגולות פרק מ״ד בתהילים נוגעות למצבים של מאבק, רדיפה והרגשת נטישה. קריאתו נחשבת סגולה לעמידה מול אויבים חזקים, לביטול גזירות קשות ולשמירה בעת סכנה קיומית. הפרק מ״ד בתהילים מחזק את הלב להישאר נאמן גם כשהדרך חשוכה, ומעורר רחמי שמיים בזכות האמונה שאינה נשברת – דווקא מתוך המצוקה.