תהילים פרק יט
א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃
ב הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָֽרָקִֽיעַ׃
ג י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת׃
ד אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם׃
ה בְּכָל־הָאָ֨רֶץ ׀ יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם
לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם׃
ו וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵֽחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח׃
ז מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם ׀ מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקֽוּפָת֥וֹ עַל־קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתֽוֹ׃
ח תּ֘וֹרַ֤ת יְהוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהוָ֥ה נֶֽ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי׃
ט פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃
י יִרְאַ֤ת יְהוָ֨ה ׀ טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי־יְהוָ֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו׃
יא הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים׃
יב גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב׃
יג שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי׃
יד גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים ׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל־יִמְשְׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם
וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב׃
טו יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ
יְ֝הוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי׃
מידע נוסף על הפרק
משמעות פרק
פרק י"ט הוא אחד המזמורים היפים וההרמוניים ביותר בתהילים. הוא עוסק בשני "ספרי הלימוד" שהבורא נתן לאדם: הטבע (הבריאה) והתורה.
* שירת הבריאה: הפרק בתהילים י״ט נפתח בתיאור השמיים והיקום כמספרים את תפארת ה'. "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל". הטבע מדבר בשפה שקטה שכולם מבינים, ללא מילים ("אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים").
* עוצמת השמש: דוד מתאר את השמש כחתן היוצא מחופתו וכגיבור שרץ במסלולו. היא מסמלת את הסדר המופתי והחום שחודר לכל מקום.
* שלמות התורה: במעבר חד, דוד עובר מהטבע לתורה. הוא מונה 6 תארים לתורה (תמימה, נאמנה, ישרה, ברה, טהורה, אמת) ומסביר את השפעתה: היא מחכימה פתי, משמחת לב ומאירה עיניים.
* הערך הרוחני: דוד קובע שהתורה והמצוות יקרות יותר מזהב ומתוקות יותר מדבש. הן לא רק חוקים, אלא "שכר" והנאה לעוסק בהן.
* תפילה על שגגות: דוד מבקש מה' שינקה אותו מחטאים שנעשו בטעות ("שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין?"), ומבקש שלא יסחף אחרי אנשים גאוותנים ("מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ").
* חתימת התפילה: המזמור מסתיים בפסוק המפורסם שנאמר בסוף תפילת העמידה: "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי".
תהילים פרק י״ט מציג הרמוניה מושלמת בין שני גילויי האלוקות בעולם: הבריאה והתורה. דוד המלך מלמד שהטבע כולו הוא שפה חיה המספרת את כבוד ה', גם בלי מילים, ואילו התורה היא ההדרכה המדויקת לאדם – מאירה את השכל, משמחת את הלב ומיישרת את הדרך. המעבר מהשמיים והתנועות הקוסמיות אל עומק הנפש והמצוות מדגיש שהאמונה אינה מנותקת מהעולם, אלא מחברת בין החוץ לפנים. חתימת המזמור בתפילה לזיכוך המחשבה והדיבור מבטאת שאיפת שלמות: חיבור בין מעשה, לב ואמונה.
סגולת
סגולות פרק י״ט בתהילים
* פתיחת הלב לתורה וחכמה: סגולה גדולה להצלחה בלימודים, להבנה מהירה ולזיכרון טוב.
* מציאת חן ודיבור נכון: מועיל לאדם שרוצה שמילותיו יתקבלו ברצון ושידבר בחוכמה ובנועם.
* לידה קלה: מקובל מאוד לקרוא פרק זה כסגולה ליולדת (במיוחד בזכות הדימוי של השמש כ"חתן היוצא מחופתו").
* הגנה מרוחות רעות ופחדים: השילוב של אור השמש ואור התורה בפרק נחשב למגרש חושך ופחד.
* תיקון הנפש: מועיל לאדם שרוצה להתנקות מחטאים שנעשו בשוגג (בטעות).
סגולות תהילים פרק י״ט נחשבות לחזקות במיוחד בתחומי החכמה, הדיבור והטיהור הפנימי. קריאת הפרק מסייעת לפתיחת הלב ללימוד תורה ולהצלחה בלימודים, לחיזוק הזיכרון ולהבנה בהירה. הוא נאמר כסגולה למציאת חן, לדיבור נכון ונעים, וכן כסגולה ידועה ללידה קלה ולשמירה מפחדים ומחשבות שליליות. בזכות בקשת המחילה על שגגות, הפרק מועיל לתיקון הנפש ולהתנקות מחטאים שנעשו בטעות, ומביא אור פנימי, שלווה ודיוק רוחני.